שילוב פעילות ספורטיבית בסדר היום של כל אדם, ידוע זה זמן רב כתורם חיובי בתחומים רבים, הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית. כשמדובר בילד אשר אובחן עם הפרעת קשב וריכוז, שילוב ספורט ופעילויות ספורט קבוצתי במהלך סדר היום הקבוע, מהווה בסיס יציב לילד ומקום בטוח שניתן לצמוח ממנו לשיפור תחומים רבים ומגוונים בחייו. האימון יחזק, ישפר מיומנויות בסיס, מרכיבי כושר גופני וטכניקה/טקטיקת משחק, לצד שיפור הכישורים החברתיים והדימוי העצמי. מכאן, הדרך להצלחה בתחומי החיים סלולה.
ניתן לראות ילדים עם הפרעת קשב, המגלים יכולת התמדה ומשמעת באימונים (מה שלא ניתן לראות בלימודים או עם חברים). הספורט מעניק לילדים הללו שגרה קבועה, גבולות, מסגרת וחוקים שהם מאוד זקוקים להם. אלה גם מאפשרים לילדים לפרוק כעסים, תסכול ואי-הצלחות, שאותם הם חווים לא מעט בבית הספר, בדרך בריאה ויעילה.
לא פעם מתגלה ילד "חסר פוטנציאל" בלימודים, כספורטאי מצטיין, ויש לכך השפעה מרחיקת לכת על בניית הדימוי העצמי שלו. ההצלחה בספורט מובילה ישירות לשיפור בהערכה העצמית ולעלייה בביטחון העצמי.
הפסיכיאטר הנודע, ג'ון רייטי, שם דגש ייחודי בספרו "הניצוץ" לחשיבות של פעילות ספורטיבית קבועה עבור אנשים עם הפרעת קשב. רייטי מצא, כי ככל שעולה רמת הכושר של העוסקים בספורט, כך משתפרת פעילות המוח ומובילה לשיפור הערנות, הקשב והמוטיבציה, ובעיקר לעלייה במצב הרוח והפחתת חרדה. פעילות גופנית נמצאה גם כמשפרת את קצב הלמידה.
כיצד תורם הספורט לילד עם הפרעת קשב וריכוז?
כאמור, עיסוק בספורט גורם לילדים עם הפרעת קשב להתמודד בצורה ישירה עם המכשולים הניצבים בפניו בבית הספר: משמעת וסדר, יכולת ארגון, היפראקטיביות וקושי להקשיב להוראות. העיסוק בספורט גם מלמד אותם לגייס יכולת לעבוד בצוות, להפעיל משמעת עצמית, שיתוף פעולה והפחתת חרדות ודיכאון.
דווקא ההשקעה בתחום שהם אוהבים יכולה להוביל אותם להצטיין: לילדים הללו יש יכולת ריכוז מדהימה וראיית משחק מעל הממוצע. בעיסוק בספורט החיסרון הופך ליתרון והופך אותם לבולטים ולכאלה שמייחדים את עצמם בעזרת היתרונות שהם חלק מהלקות, כמו יצירתיות, אינטליגנציה רגשית, אינטואיציה אדירה, יכולת קבלת החלטות מהירה, יכולת ראייה מרחבית של המשחק, אנרגיה שופעת וכד'.
יתרונות נוספים באורח חיים ספורטיבי הם שגרת אימונים מובנית ושמירה על תזונה נכונה. אלה הופכים להיות כלים לחיים ועוזרים לרוב גם במישור הלימודי.
מחקרים מצאו כי סוגי ספורט מורכבים, כמו התעמלות ואמנויות לחימה, המצריכים דרגת מיקוד גבוהה, הם דרך מצויינת לאנשים בעלי ADHD להפעיל את המוח, היות וקיים קשר חזק בין תנועה לקשב בענפי הספורט הללו.
חשוב להתאים את הפעילות הספורטיבית לילדכם. לא לכל ילד מתאימה פעילות קבוצתית וצריך לבחון ביחד עימו מה הפעילות שתביא אותו להתמדה ולהצלחה.
מומחים ממליצים להפנות ילד עם הפרעת קשב וריכוז לספורט יחידני, בשל קשיים כמו אימפולסיביות, חשיבה שלילית, סף תסכול נמוך ותגובות קיצוניות, קשיי אירגון, עודף גירויים וקושי בקבלת הוראות.
ולמרות המתואר לעיל, דווקא ההתמודדות הקבוצתית עשויה לחשל את הילד לקראת החיים. בספורט הקבוצתי על הילד לסגל מיומנויות חברתיות, ללמוד כלים להתמודדות עם חשיבה שלילית ולקבל חיזוקים חיוביים מחבריו לקבוצה. ההתגברות על הקשיים הללו מעניקה עוצמות נפשיות גדולות. הילדים לומדים, באמצעות האימון האישי והספורט הקבוצתי, להתגבר בעצמם, מבלי להתפרץ ולהרים ידיים, על הרבה מאוד מכשולים. הם מאושרים מכך ומקבלים חיזוק חיובי ומבורך לדימוי העצמי שלהם.
