רובנו מתחילים לרוץ בגלל בעיות משקל, בריאות, כושר גופני, תחרותיות וכיוצ"ב. נכון, כולן סיבות מצוינות ומאוד פרקטיות. אבל מי שכבר רץ ומבלה בדרכים כמה שנים, בדרך כלל מתרגל די מהר לשינויים שהתחוללו ומתבטאים בקילוגרמים וביכולת לעלות שתי קומות במדרגות מבלי להתנשף כמו קטר חלוד. המצב החדש נתפס במהירות כמובן מאליו. לעומת זאת, כל מיני דברים שמתוודעים אליהם תוך כדי פעילות, הופכים לסיבות היומיומיות שבגללן אנחנו רצים. אז בואו נעשה היכרות עם הסיבות האלה, ומי שעדיין לא יצא לדרך, מוזמן להשתמש גם בהן כקן שיגור.
אותך באישיות שלי עוד לא היכרתי. נעים מאוד
לא בזבוז לחיות חיים שלמים, מבלי להיפגש עם איכויות וגבולות שעדיין לא היכרת באישיותך? ריצה כוללת אינספור נקודות מפגש עם קצוות מכל מיני סוגים, חלקם כבר build in באישיות, וחלקם נוצרים תוך כדי. מהלך הריצה מזמן לנו מפגשים מרתקים ולעתים מפתיעים עם דימוי עצמי, ביטחון, לבדוּת, שמחת חיים, סבל והנאה. ויש גם מפגשים תוך-גופיים. לא ייאמן כמה מרתקת יכולה להיות שיחה בין רץ לבין שריר תאומים שהחליט להכניס קצת מתח ביניהם בזמן הריצה…
בעידן של לקויי קשב, ריכוז, סדר וארגון
עבור רבים המושג מרוץ מתייחס לחוויה שעוברת עליהם, מהרגע שפוקחים עיניים בבוקר ועד שעוצמים אותן בלילה. טסים, רצים, מתרוצצים, וכמובן שלא מספיקים… מטרתו של כל ספורטאי היא לקבע לעצמו שגרת אימונים, שתומכת הן בארגון סדר היום שלו והן בבניית גופו לקראת האתגרים. שגרת אימונים כזאת יוצרת לפחות תבנית של סדר בכל שאר חלקי היום. וכן, השקט הזה שבפנים, שפושה בכל הגוף לאחר אימון. אנשים משלמים הון שקלים למטפלים כדי להגיע לזה…
חברות מעולם אחר
הוא מחכה לך בחמש וחצי בבוקר בשדה נידח, מקום המפגש שקבעתם לתחילת הריצה; היא עוברת להליכה יחד איתך, כששריר הירך שלך החליט פתאום שדי; בדיוק כשחשבת שהנה, אתה מתייבש ומים מחכים לך רק בעוד תשעה ק"מ, טפיחה בכתף ויד אוחזת בקבוק מים מזכירות לך שאתה לא לבד, שוב. בחברות שנרכשת תוך כדי אימונים יש איכויות מיוחדות, לעתים אפילו מרגשות. חברות כזאת יש בה כל מה שיכול לתמוך בצד הספורטיבי של חייך; ואם תרשה לעצמך, תמצא בה מוטיבים שיתמכו בך גם בחייך.
יום יום יום המשפחה
בדידותו של הרץ למרחקים ארוכים היא מוטיב רב משמעות בחייו של הרץ. בדרך כלל בזמן הריצה. אז מה עושה כאן פתאום המשפחה? עושה הרבה יותר ממה שהיית מצפה שתעשה. היכולת לשאת את הבדידות הזאת ולהתמודד לבד עם פגעי הדרך, לא היתה אילולא שוגרת לדרך מתוך המשפחה התומכת. והקשיים שבדרך וההתגברות עליהם הם הזדמנות נדירה בשבילך ללמוד כיצד אתה יכול לסייע להם להתגבר על הקשיים, שלה, שלו או שלהם. לא נשמע הגיוני? ולרוץ 42 ק"מ ברציפות זה הגיוני?
החוויה שבריצה שבחוויה
הריצה כשלעצמה די זניחה בחיי הרץ למרחקים ארוכים. שעה עד שלוש שעות אימון ביום, לאו דווקא בכל יום; ופעילות שרובה מכנית, שלא לומר אוטומטית; אבל כמו רוב הדברים הטובים בחיים, כל מה שמסביב הוא בעצם העיקר. החל מביגוד ומותגים וגדג'טים, דרך סיפורי גבורה והצלחות והישגים, וגם סדר וחברות ומשפחה. כן, אלה מלמעלה. ועוד לא דיברנו על אנדורפינים ואדרנלין והיי. ושלא תחשבו שנשכח תחרויות ואימונים באתרים קסומים בישראל הקטנה והיפה ומקומות מ-ד-ה-י-מ-י-ם בחו"ל.
