עושים ספורט / רוני ונעמיBRCA1 ו-BRCA2
עמותת "ברכה" פועלת להעלאת המודעות לסרטן שד וסרטן שחלות, הנובעים מהגנים BRCA1 ו-BRCA2. העמותה תומכת, מייעצת ומכוונת נשים וגברים (כן, גם הם פוטנציאל) הנושאים את הגן, וחולים.
בכנס, מעין יום עיון בנושא. שקיימה העמותה בעבר, הוזמנו, כמאמנים וכמלווים של נשים שחולות או מחלימות מסרטן, להרצות בכנס. הנושא: הקשר בין ספורט למחלת הסרטן. באחד מאולמות מרכז הכנסים באשקלון, התיישבו מולנו כמה עשרות נשים, מצפות לדברים אופטימיים, לאור חדש שיפציע בחייהן, יאריכם וייטיב אותם.
ואנחנו, שרואים בספורט בכלל וריצה בפרט אור גדול בחיי אנשים, סיפקנו את הסחורה. הצטיידנו מבעוד מועד בנתונים, שהתחברו למידע שהפך במהלך ההרצאה לבשורות משמעותיות עבור הנשים באולם.
פתחנו בנתון הבא: "פעילות גופנית מפחיתה את הסיכון לחלות בסרטן השד בכל מצב ובכל גיל", כפי שפורסם במאמר של המכון הקנדי לחקר הסרטן, המסקר את כל המאמרים שפורסמו בשנים אחרונות. לרגע אחד הופיע אור גדול בעיני המקשיבות, וברגע הבא הוא פינה מקומו לאכזבה, אולי חוסר אמון. לא אכזבה מאיתנו ולא חוסר אמון בנו. מקור האכזבה ואי האמון שניבטו מעיני הנשים שבקהל היה דווקא הן עצמן.
חלק מהן אינן יכולות לפנות עצמן, ולאו דווקא בבחינת זמן, לפעילות גופנית; אחרות סברו שבגילן כבר מאוחר להתחיל; וחלק אחר סבר שהשפעת הפעילות הגופנית אינה תקפה לנשאי הגן. הצגנו נתונים שהמחישו להן אחרת משסברו. למשל זה המוכיח ש"בקרב נשים שהחלו להתאמן בגיל מבוגר – הפעילות יעילה משמעותית במניעת הסרטן"; וגם את זה, הממחיש ש"במקרה של היסטוריה משפחתית עדיין הפעילות הגופנית מפחיתה באופן משמעותי את הסיכון לחלות".
לגליה (שם בדוי), שאמרה בכאב שאינה מצליחה להביא עצמה לפעילות קבועה, שתענה על הפרמטרים המומלצים לחולים בסרטן, השבנו שהיא אינה שונה מרוב האוכלוסייה, חולים ובריאים כאחד. הראינו לה איך כן להצליח, לשמר ולהמשיך פעילות גופנית. ולבסוף המחשנו לה ולכל האחרות, שכמעט כל מה שהציגו כמעכב פעילות היה בתחומי מצב הרוח, המצב הנפשי והרגשי.
עכשיו תחשבו, כמה זה דומה למעכבי הפעילות בקרב בריאים; ועכשיו הסיקו את המסקנה היחידה המתבקשת.
